<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער רביעי</h1>
<h2>דף יד.</h2>
בית דין שרצו להוסיף על ירושלים, או להוסיף על העזרה, מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד מקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו. לר"ם. אין מוסיפין על העיר, או על העזרות, אלא על פי מלך (או) ועל פני נביא, ובאורים ותומים, ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד. שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וגו', וכן תעשו לדורות ומשה רבינו מלך היה. וכיצד מוסיפין על העיר עושין בית דין שתי תודות, ולוקחין להם חמץ שבהם, והולכין בית [דין] אחר שתי התודות [ושתי התודות] זו אחר זו, ועומדין בכנורות ובנבלים ובצלצלים ובתפים על כל פנה ופנה ועל כל אבן ואבן שבירושלים ואומרין (אודך) [ארוממך] ה' כי דיליתני, עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו, ועומדין שם. ואוכלין שם לחם תודה, אחת משתי התודות, והשניה נשרפת, ועל פי נביא אוכלין את זו ושורפין את זו. וכן אם הוסיפו על העזרה מקדשין אותה בשירי מנחה, מה ירושלים התודה שנאכלת בה מקדשתה, אף העזרה, שירי המנחה שאין נאכלין אלא בה, הן שמקדשין אותה בהן. ואוכלין אותה בסוף המקום שקדשו. לר"ם.
<h2>דף יד:</h2>
כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה לא נתקדש קדוש גמור. וזה שעשה עזרא שתי תודות. זכר הוא שעשה, ולא במעשיו נתקדש המקום, שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים. ובמה נתקדשה, בקדשה ראשונה שקדשה שלמה, שהוא קדש את העזרה וירושלים בשעתה, וקדש אותה לעתיד לבא. לר"ם.
<h2>דף טז.</h2>
לפיכך מקריבין את הקרבנות כלם אע"פ שאין בית בנוי ואוכלין קדשי הקדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה. ואוכלין קדשים קלים בירושלים אע"פ שאין שם חומה. שקדשה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, לר"ם. כתב הראב"ד שאין מקריבין אלא אם כן יש בית, וכן אין אוכלין קדשים בירושלים, ע"כ. ונראין דברי הר"ם, ולפי מה שכתב, נראה שהנכנס שם בזמן הזה בהכרת, וכל קדשה שהיתה לו בבנינו יש לו עתה בחרבנו.
ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדשה ראשונה קדשה לעתיד לבא, וקדשת ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבא, לפי שקדשת המקדש אינה אלא מפי השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם. ואמרו חכמים אע"פ שהם שוממין בקדושתם הם עומדין. אבל חיוב הארץ בשביעית ומעשרות אינה אלא מפני כבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה מן המעשרות ומן השביעית שהרי אינה ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקדשה, לא קדשה בכבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה. ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנית, הרי הוא מקודש היום, אע"פ שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ומעשרות, לר"ם.
